סיפורים שלכם

"אני רוצה כלב" הודיעה לי אישתי בפרץ התלהבות שמתאים לילדה בת חמש ולאישתי.
"אני לא בטוח שאנחנו מוכנים למחוייבות הזאת. את יודעת שכלב צריך להוציא לטיולים, להאכיל ובתמורה הוא אפילו לא מפיק חלב?", עמדתי על שלי.

איבדנו חתולה.
כאשר החלטנו לאפשר לחתולים שלנו לצאת כרצונם החוצה האפשרות שהם לא יחזרו הבזיקה במוחנו.
גארפ החתולה נדרסה מול עינינו, וחוץ מלקחת אותה לוטרינר לקצר את סיבלה לא יכולנו לעשות דבר.
הבית שלנו תמיד שוקק חיים.
באותה תקופה, מלבד החתולה שאיננה עוד אירחו אותנו בביתם 2 חתולים נוספים, בוץ' ובינקי, וכלבה בשם ג'יגה (שאומצה גם כן מצער בעלי חיים בסיפור אחר לחלוטין).
לכל חייה בביתנו ישנו האופי שלה ותפקידה והאובדן השאיר חור בתיפקודו הכללי של הבית כאורגניזם חי אחד.

לא היה קל לאבד שני חתולים אהובים תוך 3 חודשים ונותרנו עם חתולה אחת.
מצד אחד התגעגענו מאד, ומצד שני הבית היה ריק...

סיפור האימוץ של ג'וקר, וסיפור המתנדב שחילץ אותו מבסיס צבאי לפני ארבע שנים.

את פיבי (שאצלכם קראו לה פיצי) אימצתי לפני כ8 שנים.
סיימתי את לימודי באוניברסיטה, הכלבה המבוגרת שהייתה לי כל החיים נפטרה והחלטתי שאני רוצה כלב חדש.

קוראים לי אלינור, ולפני כחודשיים אימצתי מאצלכם כלב - אלביס - שכרגע ידוע בשם ג'ונו.

"קחו אותו לשבוע ניסיון, ואם זה לא תסתדרו איתו אנחנו מוכנים לקבל אותו חזרה".
כך אמרה לנו אווה במוסרה לנו את הרצועה של ראנד.
אני לא בטוחה כמה כלבים נמסרים עם פתק החלפה, אבל ראנד זכה לכבוד המפוקפק.

אני לפעמים מתנדבת באגודה לצער בעלי חיים בחיפה. זה קשה כל-כך, לא לקחת כלב הביתה כל שבוע, אך יש לי כבר 2 קוקר אמריקאיים (10 חתולי רחוב,4 צבים וארנב) ולכן בעלי מזכיר לי בכל פעם שאני יוצאת מן הדלת שיש לנו על מספיק חיות להשגיח.

I made aliyah by myself, and I wanted a companion here in Israel. I found the shelter, and visited it several times, falling in love with a different dog each time. On the fourth visit, I saw Lily. She was a very pretty older pup, and she reminded me of a beloved dog of mine that had passed away. But I knew she was the dog for me when she cleverly stole some food from another dog, and quickly hid under a trailer. Yes! She is a smart one! Now we live together with a few cats that worship h

את חבובה הקטנה הביא לי חבר, על מנת שתמלא את החלל העצום שהותיר כלבנו האהוב שנדרס.

בתחילה היא הייתה קטנה ומפוחדת, אבל לאט לאט צברה בטחון (ומשקל...).

החלטנו שאנחנו רוצים כלב...

הגענו לצער בעלי חיים וחשבנו שהופס, נבחר ונצא...

המתנדב הרציני שם עשה לנו תחקיר שלא היה מבייש אימוץ ילד, ושמחנו שהגענו למקום כל כך רציני... רצינו לקחת כלב שלא היה לו סיכוי מלכתחילה,

שהרי כולם רוצים גורים חמודים וקטנים, והמבוגרים נשארים בלי בית...

ביום שישי ראיתי בעיתון "עכבר העיר" את התמונה של גרג, קראתי שהוא בן שנתיים ,לברדור מעורב וטוב לבית עם ילדים.

כבר הרבה זמן שאני רוצה כלב גדול עם לב גדול.

"נדלקתי" עליו וגררתי את כל משפחתי ל"צער בעלי חיים" בחיפה לראות את האביר.

קארה, פודלית מעורבת בגודל בינוני/גדול, הובאה אלינו בגיל 5 חודשים דרך השירותים הוטרינרים של חיפה יחד עם אחיה (נמצאו משוטטים).

מאי, פיטבול בן 7 עוד חודש (נולד במאי ומכאן שמו) טיפוס מיוחד במינו, בהרבה מובנים דומה לי, למרות שלא נולדנו באותו השגר וגם לא שייכים לאותו המין של בעלי חיים.

גדלתי בבית שתמיד היו בו חיות. כלבים, חתולים, תוכים, ארנבות, דגים, ברווזים. כל חיית בית אפשרית, וגם כמה חיות פחות אפשריות (מי אמר משפחת קיפודים ולא קיבל?) עם השנים הצטמצמה כמות הילדים בבית ובמקביל הצטמצמה גם להקת החיות,עד שכללה לבסוף כלב שיצו מעורב אחד (קאו, יענו פרה) ושתי חתולות חצר. הם הלכו והזדקנו ולבסוף נפטרו, קאו בגיל 13 ממחלת לב ושתי החתולות בגיל מבוגר מאוד, מזקנה.

את פומיקי אני אספתי מכם לפני כשנתיים לאחר שחיפשתי כלבה לאמץ ונחשפתי לסיפור שלה

בדיוק היום לפני שנה אימצנו גורה טריירית מעורבת מבית המחסה של צער בע"ח חיפה.

אותה גורה מפוחדת שצילמתם על הכורסה שבמשרדכם. זו הגורה שישבה כולה רועדת על הברכיים שלי במשרדכם, והערתם כי היא רועדת ולא מהקור של המזגן בחדר

לא ויתרתי, התקשרתי שוב והפעם ענתה לי מזל,סיפרתי לה את השתלשלות הסיפור ואמרתי לה, אני אעשה הכל כדי לקבל אותה!!! אני הולכת לספר לך כמה דברים, "לקרוע" לך את הלב, ואמרתי לה:" א' אני אמא שכולה טריה, לכלבה אחרי 17 שנים, ב' אני אחרי דום לב.... ג' אני נטולת ילדים... אל תשברי את ליבי!" אחרי חצי שעה חזרה אלי, לאחר שהתייעצה, ואמרה לי, תהיי פה ב13.45

ואז יצאתי מהאוטו לפגוש את " האחים" החדשים שלי: בונו כלב הלברדוד השחור בן 8.5 וליידי לברדורית מעורבת חומה שוקולד בת 5....
הם הריחו אותי, ומיד התחלתי לשחק עם בונו...ליידי ממש לא רצתה לשחק .

קמנו מהר מהמיטה ורצנו לאתר של צער בעלי חיים, זה היה כל כך ברור לנו שנאמץ כלב מהעמותה, אפילו לא דברנו על זה בינינו. וכך עברנו על התמונות וחשבנו איזה סוג של כלב אנחנו מחפשים. בינוני, רגוע, בוגר - שלא צריך לחנך לצרכים ולא מגדל שיניים.

לפני למעלה מחצי שנה אימצנו את סופי (לשעבר 'פולה'). לנו נאמר שהיא נהפכה מיד לפייבוריטית של כולם בצער בע"ח חיפה. שהפירנאית המעורבת הזו היא עדינה ומקסימה, וששמרה על רוב תכונות הגזע הפירנאי. כיום, אני בטוח שלא יהיה לכם מושג עד כמה צדקתם

הייתה לי אהבה ממבט ראשון עם הכלבה הזו, תותי נכנסה לי עמוק ללב עם העיניים הטובות שלה. היא עברה תאונה ועכשיו היא קצת צולעת, אבל לי זה לא משנה, אני לא רואה בה כלבה עם מגבלה או מגרעה, ההפך, היא מלמדת אותי איך מגבלה היא אינה מיכשול.

לפני 4 חודשים אימצתי את אוסקר, לקח קצת זמן עד שהחלטתי לאמץ כלב,
התלבטתי המון לגבי הזמן המתאים, איך, האם בתור סטודנטית יש לי כסף לכך,
האם יש לי זמן לטפל בכלב, עד שביום שבת ה8.3.13 הגעתי לצער בעלי חיים בחיפה.

בשנה השנייה לתואר התחלתי להתנדב באגודת צער בעלי חיים חיפה, אז הבנתי כמה אני מתגעגעת לגדל כלב אבל עדיין לא הייתי מוכנה לגדל כלב משלי- הרבה שעות מחוץ לבית, אחריות גדולה, עניין כלכלי וכו', האגודה מילאה עבורי את החסך הזה. אבל אחרי 3 שנים באגודה והרבה בילויים אצל חברים בעלי כלבים, הגעתי למסקנה שאני מגיעה אליהם, לא נעים להגיד, בשביל הכלבים... פתאום מצאתי את עצמי מבקשת לטייל איתם, להיות במחיצתם ואז ההחלטה לאמץ כלב משלי התגבשה אצלי. ידעתי שאני רוצה שתהיה נקבה והכי חשוב, שתסתדר עם חתולים.

אני רוצה לספר לכם על שבע השנים הטובות. כן, לפני שבע שנים בערך, החלטנו להביא הביתה כלב. רק בדבר אחד היינו בטוחים, הכלב יגיע מצער בעלי חיים.

זואי היפיופה איתנו כבר חודשיים, מכלבה ביישנית לנסיכה שובבה, מילאה את הבית במלא אור ואהבה.

עברו להם כבר שבועיים מאז שהתקבלתי למשפחתי החדשה. אבא מאוהב בי ברמות על, אמא נמסה כל פעם מחדש כשאני מבצעת משהו חדש שלמדתי. בינתיים אני לומדת להכיר את הסביבה החדשה שלי ואני מאד אוהבת לצאת החוצה ולהיפגש עם החברים שלי בפארק.
אמא אומרת שאני משגעת ומדהימה,ואבא כבר לא מתלונן כי הבית ריק כשהוא חוזר הביתה מהעבודה.

לואי אומץ ב19/8/11, אפילו לא הספקנו לפרסמו והוא נחטף וזה בהחלט ברור למה...

אז אמרו כי היא בערך בת 6-7 ושאין לה הרבה סיכוי שמשהו ייקח אותה. הלכנו רק ״לראות״ אותה והיא הסתכלה עלי עם עיניים טובות ומדהימות מתוך הקופסאות במרפאה ולא יכולתי להשאיר אותה שם. הבחורה שליוותה אותנו אמרה בצחוק ״ יש מבצע , לוקחים שניים השלישי חינם״- אז באותה נשימה אמרתי לה- אם ככה אז תביאי את הפינוקיו הזה..

מדהים לראות כיצד פונטש נפתח אלינו והתרגל לחיים אצלנו, הוא מקנא מיד עם הוא מבחין באחד החתולים או בלילי מתרפקים עלינו והוא קופץ ודוחף את כולם על מנת לקבל את מנת הליטוף שלו.

היא אצנית מספר 1 בגינת הכלבים והיא תמיד מלאת אנרגיות ושובבות קסומה. לא משנה איזה מעשה קונדס היא תעשה- אי אפשר לכעוס על המתוקה הזאת עם הבטן הורודה הכי חמודה בעולם.

זה סיפור שלא שומעים או קוראים עליו כל יום. זה סיפורו של ריין, שאומץ בגיל 7, אחרי שחיכה בבית המחסה 6 שנים

הגעתי עם חברתי אביטל לצער בעלי חיים חיפה ואז ראיתי את האומלל הזה שנינטש שם קשור לגדר יום יומיים לפני. כלב מבוגר שלא כל כך הסתדר עם הלהקה שם.

...לפעמים יש הרגשה שחסרים לו סיגרה וויסקי..